החלטה בתיק סע"ש 6493-07

1.                 לפניי מונחת בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקשת ביום 3.3.2008 בהעדר הגנה.

2.                 הבקשה הוגשה ביום 20.2.2011. מסיבה לא ידועה, לא הובאה הבקשה לידיעת בית הדין אלא ביום 25.2.2013, שאז הגישה המבקשת הודעה לבית הדין, לפיה טרם ניתנה החלטה בבקשתה.

טענות הצדדים

3.                 לטענת המבקשת, לא הובא לידיעתה עניין הגשת התביעה ומתן פסק הדין כנגדה. הדבר נודע לה רק ביום 26.1.2011, אז הגיעה אליה אזהרה מאת לשכת ההוצאה לפועל אודות חוב שנוצר בשל אותו פסק דין.

4.                 לטענת המבקשת, לא בוצעה לה המצאה כדין של כתב התביעה. לדבריה, הכתובת שצוינה ככתובתה בכתב התביעה אינה נכונה. כמו כן, בהתייחס להחלטתי מיום 14.1.2008, על פיה על המשיב להמציא למבקשת את הבקשה למתן פסק דין במסירה אישית, טוענת המבקשת כי המשיב לא מילא אחר ההחלטה אלא המציא לתיק בית הדין אישור על דואר רשום, שנשלח לאותה כתובת שגויה.

5.                 המבקשת טוענת כי סיכויי הצלחתה בתביעה גבוהים, וכי יש בידיה הוכחות שביכולתן לסתור את טענות התביעה.

6.                 המשיב מבקש לדחות את הבקשה לביטול פסק דין. לטענתו, הנתבעת עברה בין כתובות במהלך השנים, ובכל מקרה קיבלה דואר ומסמכים לתא דואר, הרשום ככתובתה הרשמית במאגר רשם החברות (תדפיס מאתר רשם החברות באינטרנט צורף כנספח ד' לתגובה). לכתובת זו שלח המשיב את כתב התביעה בדואר רשום וזה אף התקבל על ידי נציג המבקשת (אישור מסירה חתום צורף כנספח א' לתגובה). לאותו ת.ד. שלח המשיב גם את החלטתי מיום 14.1.2008, אך במקרה זה דבר הדואר לא נדרש (אישור מאת דואר ישראל צורף כנספח ג' לתגובה). לטענת המשיב מיאנה המבקשת לאסוף את דבר הדואר באופן מכוון.

דיון והכרעה

7.                 הצדדים ויתרו על ניהול דיון בבקשה.

8.                 ראשית, יצוין כי הבקשה לביטול פסק דין, שהוגשה כאמור ביום 20.2.2011, לא טופלה בסמוך למועד בו הוגשה, ככל הנראה בשל שגגה שנפלה בבית הדין. על כך אין אלא להצר. עם זאת, לא מובן מדוע המבקשת שקטה על שמריה במשך למעלה משנתיים, והגישה בקשה נוספת בתיק זה רק ביום 25.2.2013.

9.                 המשיב, מצידו, הציע לבית הדין הסבר להתנהגות המבקשת. לטענתו, הבקשה לביטול פסק דין הוגשה אך כדי לצאת ידי חובה, והמבקשת באופן מכוון לא הפנתה את בית הדין לכך שלא טיפל בבקשה. רק משהליכי ההוצאה לפועל בהם נקט המשיב צלחו לבסוף, ואחד העיקולים שהוטלו על הנתבעת תפס (העתק מהחלטת לשכת ההוצאה לפועל על מימוש הכספים שעוקלו בחשבון הבנק ודרישת ב"כ המשיב מהבנק צורפו כנספח ז' לתגובה), ניעורה המבקשת מתרדמתה ושלחה הודעה לבית הדין, על כך שבקשתה מלפני שנתיים טרם טופלה.

10.              אכן, עליי לציין כי תמוהה מאוד בעיני התנהלותה של המבקשת. טעויות קורות גם בין כותלי בית הדין, וקורה שמפאת עומס תיקים נופלת בקשה כזו או אחרת "בין הכיסאות". ככל שמדובר בתיקים אזרחיים, האחריות לעקוב אחרי התנהלות ההליכים איננה מוטלת על בית הדין בלבד, אלא גם על הצדדים לתיק. בפרט ראוי כי צד המבקש בקשה כלשהי מבית הדין יהיה ער להתקדמות הטיפול בה.

11.              בנסיבות הנוכחיות, לאחר שהגישה המבקשת בקשה לביטול פסק דין, ומשראתה כי זו לא מטופלת במשך זמן רב, שומה היה עליה להתריע על כך בפני בית הדין ולא לשקוט על שמריה במשך למעלה משנתיים.

12.              ייאמר כי טענת המשיב לגבי חוסר תום לב של המבקשת אינה משוללת כל יסוד. סמיכות הזמנים בין הטלת העיקול ובין הגשת הבקשה מושא החלטה זו, מעוררת יותר מחשד קל באשר לטוהר מניעיה של המבקשת. עם זאת, היות שהצדדים לא ביקשו לקיים דיון בבקשה, אין באפשרות בית הדין לקבוע דבר בעניין נכונות השערותיו של המשיב אודות מניעי המבקשת.

13.              בשאלת ביטול פסק דין על ידי בית הדין במסגרת שיקול הדעת המוקנה לו, על בית הדין לשקול את סיבת מחדלו של הצד שלא הגיש כתב הגנה ואת סיכויי הצלחתו.

14.              כאמור, לעניין סיבת מחדלה של המבקשת מלהגיש כתב הגנה, לא השתכנעתי כי פעלה היא בתום לב וכי מחדלה מקורו בטעות תמימה.

15.              מבדיקת אישור המסירה שהציג המשיב, עולה כי כתב התביעה הומצא כדין עת נשלח בדואר רשום לכתובת התאגיד הרשומה אצל רשם החברות (ר' תקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).

16.              עם זאת, המצאה במסירה אישית של החלטת בית הדין מיום 14.1.2008 לא בוצעה, היות שהמצאה כזו אינה נעשית באמצעות משלוח בדואר רשום (ר' תקנה 475א (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). ויצוין כי העובדה שהמבקשת לא דרשה את דבר הדואר הרשום אינה רלוונטית מקום שבית הדין נתן החלטה על מסירה אישית.

17.              הלכה פסוקה היא כי שיקול סיכויי הצלחת התביעה עולה בחשיבותו על שיקול סיבת המחדל (ר' ע"א 10152/07 מרסל פדידה נ' רפאל ליאור בשם המנוח רפאל שמואלי ז"ל, ניתן ביום 15.12.10, פורסם במאגרים האלקטרוניים). במקרה דנן, לא ניתן לאמוד את סיכויי הצלחתה של המבקשת אך על פי טענתה הלקונית, שלא הובאה לה ולו ראשית ראיה, לפיה בידיה הוכחות טובות.